הילדים הגיעו בצהריים מבית הספר ואת כמעט "שוברת את הראש" ומסתכנת בנפילה בכניסה לבית על התיקים שלהם שהושלכו בכניסה, על יד המדרגות, שלא לדבר על הנעליים...

ועכשיו, במציאות מקבילה...

הגעת הבית ובכניסה על השידה במגירה האישית שלך, באוטומט מתוך הרגל וללא מחשבה הנחת את המפתחות, תלית את התיק והמעיל את מניחה את הכל במקום שתכננו.

את מחייכת, התיקים של הילדים נמצאים בארון שצמוד לכניסה וגם הנעליים, המפתחות נמצאים במגירה האישית שלהם.

נכון שכיף להיכנס לבית מסודר?

תכנון ועיצוב נגרות לאחסון נכון בדירה קטנה מצריך מחשבה מעמיקה ופתרונות יצירתיים מתוחכמים בהרבה מדירה גדולה.

אז איך עושים את זה?

מתחילים בהבנת הצרכים שמובילים לשאלון שנקרא פרוגרמה ובו אני שואלת המון שאלות ולא בגלל שבא לי לחטט לכם בחיים ובמגירות אלא בגלל שעל ידי ההכרות המעמיקה שלנו אוכל לדייק עבורכם את הבית והתכנון הכי נכון לכם.

בישראל ממוצע הנפשות במשפחה עומד היום על כ-5 אנשים.

הילדים קטנים? נוער? בגירים? גם וגם?

התכנון לילד בגילאי יסודי הוא אחר מילד בגילאי העשרה.

כשאני מתכננת בית המחשבה היא ל-10 שנים קדימה לפחות.

כמה מקומות אחסון דרושים?

האם הילד/ה שלכם בלגניסטים או מסודרים? לכל ילד האופי שלו וכך גם צריך להיות התכנון בהתאם.

האם באמת נער צריך ארון אחד גדול בחדר ש"יקח" לו חלק משמעותי שאולי רצוי להשאיר לאירוח חברים?

תכנון ומחשבה מעמיקים מייצרים פתרונות לאחסון, שלא "מעיקים" על החלל הקטן בחדר.

כשאנחנו פותחים את הארון אנחנו לרוב לובשים את מה שנמצא לנו מול העיניים, את מה שנמצא מאחור בעומק הארון לא ראינו שנים או ראינו רק כשהחלפנו בין חורף לקיץ ואז "גילינו" בגדים חדשים שמעולם לא לבשנו.

מסיבה זו אני נוהגת לתכנן ארונות בעומקים שונים, 60 ס"מ עומק לתלייה (מה באמת תולה נער? אצל הבנות זה סיפור אחר לגמרי), ו-45-50 ס"מ עומק לקיפולים, פרקטי, נוח ורואים באמת את כל הגרדרובה.

ומה עם החלומות של כל אחד מהילדים? גם להם ניתן ביטוי בתכנון ובעיצוב.

על ידי נגרות מותאמת אישית אני פותרת את בעיית האחסון שקיימת בכל בית.

ומה איתך?

את חולמת על ארון הבגדים או חדר הארונות שבו הכל מתוקתק? מסודר? יש לך מקום לצעיפים? הלבשה תחתונה? תיקים? נעליים מאווררות?

יחד נתכנן את הארון המיוחד עם הפתרונות האישיים שמותאמים על פי מה שאת באמת רוצה ואם תרצי נשאיר גם קצת מקום לאיש שלך.